מה אנחנו מארגנים בשבילכם
כל טיפוס שאנחנו מארגנים כולל את הרשימה הזו. אין "חבילה בסיסית" ותוספות: זה מה שצריך כדי לעלות ולרדת בבטחה.
צוות ההר
טיפוס פרטי רק לכם, עם מדריך הר ראשי, עוזרי מדריך לפי הצורך, טבח וצוות סבלים שנושא את הציוד.
היתרים ודמי הפארק
דמי השימור של הפארק הלאומי, דמי הקמפינג או הבקתות, היטל החילוץ, היתרי הצוות והמסים.
לפני ואחרי ההר
איסוף משדה התעופה, לילה במלון במושי לפני הטיפוס ולילה אחרי, עם ארוחת בוקר, וכל ההעברות בין המלון לשערי ההר. בסוף: העברה לשדה התעופה או לארושה.
תדריך וציוד
תדריך לפני הטיפוס ובדיקת ציוד עם המדריך, ושמירת המזוודות במלון בזמן שאתם על ההר.
על ההר
פנסיון מלא, מים מטופלים, אוהל זוגי ומזרן במסלולי האוהלים, או בקתות במסלול מרנגו.
בטיחות ובריאות
חמצן לחירום, ערכת עזרה ראשונה, מד חמצן ומעקב בריאות יומי, וליווי בירידה כשצריך.
בסוף הדרך
תעודת פסגה לפי הנקודה שהגעתם אליה, וארוחת צהריים חגיגית אחרי הירידה.
מהצד שלנו
תכנון אישי ותוכנית הטיול באפליקציה, עזרה בתיאום הטיסות, חיבור לספארי או לזנזיבר, וקבוצת וואטסאפ בעברית לאורך כל הדרך.
מה לא כלול: טיסות, ויזה, ביטוח נסיעות, טיפים לצוות ההר, ביגוד ונעלי הליכה, שק שינה ומקלות הליכה, אוהל שירותים פרטי, ארוחות צהריים וערב במלון במושי ולילות נוספים. חדר פרטי או אוהל ליחיד בתוספת תשלום.
מטיילים לבד? אנחנו מארגנים את הטרק, ואתם מטיילים כמו שאתם אוהבים
הרבה מטפסים הם מטיילים עצמאיים: הם רוצים לבנות את הטיול בעצמם, ולא להצטרף לטיול מאורגן. בקילימנג'רו זה לא סותר. אי אפשר לעלות על ההר בלי מדריך מורשה וצוות, ולכן את הטרק עצמו אנחנו מארגנים מקצה לקצה, וכל השאר נשאר בידיים שלכם.
- טרק פרטי, גם לאחד או לשניים. אין צורך לחכות לקבוצה או להתאים את עצמכם לזרים. הצוות הולך בקצב שלכם.
- תאריך לפי הטיסה שלכם. איסוף משדה התעופה, לילה במושי, ולמחרת יוצאים לשער.
- מה שלפני ואחרי פתוח. אפשר להמשיך לבד לזנזיבר, לארושה או לכל מקום אחר. אם תרצו, נחבר גם ספארי, טיסה פנימית או מלון בחוף.
- מטפסים לבד לגמרי? אפשר. מטייל יחיד ישן באוהל משלו, בתוספת תשלום.
- מישהו בעברית לאורך הדרך. קבוצת וואטסאפ עם המשרד שלנו, מהתכנון ועד הנחיתה חזרה.
המסלולים
לקילימנג'רו כמה שבילים, וכל אחד מהם עולה מצד אחר של ההר. ימי הטרק בטבלה הם ימים בתוך הפארק; לכל מסלול מוסיפים לילה במושי לפני ולילה אחרי.
| מסלול | ימי טרק | לינה | אופי | למי מתאים |
|---|
| מצ'אמה | 6 או 7 | אוהלים | עלייה מדרום, נופים מגוונים, עלייה גבוהה ושינה נמוכה דרך מגדל הלבה | מטיילים בכושר טוב שרוצים מסלול מגוון |
| למושו | 7 או 8 | אוהלים | כניסה מערבית דרך יער, וחציה מתונה של רמת שירה | מי שרוצה עוד זמן התאקלמות ופתיחה שקטה |
| מרנגו | 5 או 6 | בקתות | עלייה מדרום-מזרח בשביל אחד למעלה ולמטה | מי שמעדיף לישון בבקתה ולא באוהל |
| רונגאי | 6 או 7 | אוהלים | עלייה מצפון, מתחת לפסגת מוונזי, וירידה בשביל מרנגו | מי שמחפש שביל שקט יותר |
| הסירקיט הצפוני | 8 או 9 | אוהלים | כניסה מערבית ומעבר שקט סביב המדרונות הצפוניים | מי שרוצה זמן רב להתאקלם ופחות אנשים על השביל |
| שירה | 7 | אוהלים | כניסה מערבית שמתחילה בגובה רב | מי שהיה לאחרונה בגובה |
| אומבווה | 6 או 7 | אוהלים | רכס תלול מדרום שמצטרף לשביל הדרומי בברנקו | מטיילים מנוסים בטרקים ובגובה |
איזה מסלול מתאים לכם
השאלה הראשונה היא התאקלמות. ככל שיש יותר ימים על ההר, לגוף יש יותר זמן להתרגל לגובה, ולכן למושו של שמונה ימים או הסירקיט הצפוני מתאימים למי שרוצה לתת לעצמו מרווח. מצ'אמה של שבעה ימים הוא איזון טוב בין זמן להתאקלמות לבין ימי חופשה, ובגרסת שישה הימים הוא מתאים למי שכבר היה בגובה.
השאלה השנייה היא איך אתם רוצים לישון. מרנגו הוא המסלול היחיד עם בקתות, ומי שלא אוהב אוהלים בוחר בו. כדאי לבחור בו את גרסת שישה הימים, עם יום התאקלמות בהורומבו. השאלה השלישית היא הנוף והשקט: למושו ורונגאי פותחים בשבילים פחות עמוסים, והסירקיט הצפוני מקיף את ההר מהצד שרוב המטפסים לא רואים.
את ההחלטה עושים יחד בשיחת התכנון, לפי הניסיון שלכם, הימים שיש לכם והחודש.
יום אחרי יום: מצ'אמה ב-7 ימים
ככה נראה המסלול שאנחנו ממליצים עליו לרוב המטפסים. המרחקים והשעות משוערים, והמדריך מתאים את הקצב לקבוצה.
- יום 1: משער מצ'אמה למחנה מצ'אמהMachame Gate → Machame Camp
מ-1,640 ל-2,850 מטר, כ-11 ק"מ, חמש עד שבע שעות של עלייה מתמשכת ביער הגשם, בשביל מתפתל.
- יום 2: למחנה שירה 2Machame Camp → Shira 2
מ-2,850 ל-3,810 מטר, כ-5 ק"מ, ארבע עד שש שעות. יוצאים מהיער אל שיחים ואדמות כבול, ומגיעים לרמה עם נוף רחב על ההר.
- יום 3: דרך מגדל הלבה לברנקוShira 2 → Lava Tower → Barranco
עולים מ-3,810 ל-4,630 מטר ויורדים לישון ב-3,976, כ-10 ק"מ, שש עד שמונה שעות. לעלות גבוה ולישון נמוך יותר עוזר לגוף להתאקלם.
- יום 4: מברנקו לקרנגהBarranco → Karanga
מ-3,976 ל-3,995 מטר, כ-5 ק"מ, ארבע עד חמש שעות. בבוקר מטפסים על קיר ברנקו, ואחר כך חוצים כמה עמקים.
- יום 5: מקרנגה לברפוKaranga → Barafu
מ-3,995 ל-4,673 מטר, כ-4 ק"מ, ארבע עד חמש שעות במדבר אלפיני סלעי. ארוחת ערב מוקדמת והכנה לליל הפסגה.
- יום 6: לפסגת אוהורו וירידה למוואקהBarafu → Uhuru Peak → Mweka
מ-4,673 מטר לפסגה ב-5,895, וירידה ל-3,068. כ-17 ק"מ, עשר עד ארבע-עשרה שעות. יוצאים בלילה, מגיעים לפסגה עם אור ראשון, ויורדים למחנה מוואקה.
- יום 7: לשער מוואקהMweka Camp → Mweka Gate
מ-3,068 ל-1,640 מטר, כ-10 ק"מ, שלוש עד ארבע שעות של ירידה ביער. יציאה מהפארק, תעודות, וחזרה למושי.
בגרסת שישה הימים מחברים את ימים 4 ו-5 ליום אחד ארוך, מברנקו דרך קרנגה לברפו. את מסלול למושו יום אחרי יום כתבנו בכתבה על קילימנג'רו ב-9 ימים.
ליל הפסגה: אוהורו, 5,895 מטר
הלילה הזה הוא הרגע שכולם זוכרים. ממחנה ברפו, בגובה 4,673 מטר, יוצאים בדרך כלל לפני חצות, עם פנס ראש וכל השכבות. העלייה איטית ומתמשכת, במעלה שביל של חצץ, עד שפת הלוע בסטלה פוינט, ומשם עוד כשעה לאורך השפה עד שלט אוהורו.
בפסגה נשארים זמן קצר, לתמונה ולמבט על הקרחונים, ומתחילים לרדת. הירידה ארוכה: עוברים שוב בברפו לארוחה ומנוחה, וממשיכים למחנה מוואקה. ביום הזה הולכים עשר עד ארבע-עשרה שעות, ולכן כל ההכנה של הימים הקודמים מתנקזת אליו.
גובה, התאקלמות ובריאות על ההר
הגובה הוא האתגר האמיתי של הקילימנג'רו, יותר מהכושר. כאב ראש, חוסר תיאבון וקשיי שינה מוכרים לרבים מהמטפסים, ולכן הקצב איטי בכוונה, והמדריכים חוזרים על המשפט המקומי "פולה פולה", לאט לאט.
כל ערב המדריך בודק את הדופק ואת רמת החמצן בדם במד חמצן, ושואל איך כל אחד מרגיש. אם צריך, מחליטים על ירידה, ויש עם הצוות חמצן לחירום וערכת עזרה ראשונה. לפני הטיול כדאי לדבר עם רופא, במיוחד אם יש לכם רקע רפואי, ולשאול על התאקלמות ועל תרופות. אף אחד לא יכול להבטיח הגעה לפסגה, וגם אנחנו לא.
מתי לטפס
אפשר לטפס כל השנה, אבל העונות היבשות נוחות יותר: מינואר עד אמצע מרץ, ומיוני עד אוקטובר. באפריל ובמאי יש עונת גשמים ארוכה, ובנובמבר עונת גשמים קצרה. בעונות היבשות יש יותר נוף ויותר מטפסים על השבילים; בעונות המעבר פחות אנשים ויותר בוץ. לפסגה תמיד קר, בכל עונה.
הרבה מטפסים מתכננים את ליל הפסגה סביב ירח מלא, שמאיר את השביל בלילה ונותן נוף מיוחד. אם זה חשוב לכם, ספרו לנו כבר בשיחה הראשונה, כי התאריכים האלה מבוקשים.
מה להביא
את הציוד המשותף הצוות מביא: אוהלים, מזרנים, ציוד מטבח ואוכל. את הציוד האישי מביאים אתם, וכדאי לבדוק אותו מראש:
- נעלי הליכה גבוהות ונוחות, שכבר הלכתם בהן.
- שק שינה לטמפרטורות נמוכות מאפס, ומקלות הליכה.
- ביגוד בשכבות: שכבה תרמית, פליז, מעיל פוך חם ומעיל גשם, כפפות וכובע צמר.
- פנס ראש וסוללות, משקפי שמש, קרם הגנה ושפתון עם הגנה.
- תיק יום קטן לכם, ותיק רך לציוד שהסבלים נושאים.
- בקבוקים לשתייה, חטיפים אהובים ותרופות אישיות.
בערב שלפני הטיפוס המדריך עובר איתכם על הציוד בתדריך במושי. אם חסר משהו, ספרו לנו כבר בשלב התכנון ונבדוק את האפשרויות.
איך מתכוננים לטיפוס
לא צריך להיות ספורטאים כדי להגיע לפסגה, אבל צריך להגיע מוכנים. כמה חודשים לפני הטיול כדאי להתחיל:
- הליכות ארוכות בסופי שבוע, עם תיק יום על הגב ועם הנעליים שאיתן תטפסו.
- עליות וירידות: שבילים בהרים, או מדרגות, כמה פעמים בשבוע.
- יום ארוך אחד לפחות, של שש עד שמונה שעות הליכה, כדי לדעת איך הגוף מגיב.
- שיחה עם רופא לפני הטיול, על הגובה, על תרופות ועל חיסונים.
בשבוע שלפני הטיסה כדאי לנוח, לישון טוב ולשתות הרבה. על ההר הקצב איטי, והמטרה היא לא להגיע ראשונים אלא להגיע.
אחרי ההר: ספארי או זנזיבר
אחרי שבוע על ההר הגוף מבקש מנוחה, ואפריקה מציעה שתי דרכים טובות לנוח. הראשונה היא ספארי: מהמלון במושי עוברים לארושה, ומשם יוצאים לכמה ימים בטרנגירה, בסרנגטי ובמכתש נגורונגורו, כשאתם יושבים ברכב והחיות עושות את העבודה. בעמוד קילימנג'רו וספארי יש שילובים לדוגמה. השנייה היא זנזיבר: טיסה פנימית קצרה, ואחריה חוף, סמטאות סטון טאון וים חמים.
ולבני נוער: את מסע ההורים והנוער בטנזניה בנינו סביב טרק בהר מרו מול הקילימנג'רו, לבני נוער ולהורה, ולא סביב טיפוס לקילימנג'רו עצמו.
שאלות נפוצות
כמה ימים לוקח לטפס על הקילימנג'רו?
בין חמישה לתשעה ימים על ההר, לפי המסלול: מרנגו חמישה או שישה ימים, מצ'אמה שישה או שבעה, למושו שבעה או שמונה, והסירקיט הצפוני שמונה או תשעה. לזה מוסיפים לילה במושי לפני הטיפוס ולילה אחרי, כך שהתוכנית על הקרקע ארוכה ביומיים מהטרק. יותר ימים על ההר נותנים לגוף יותר זמן להתאקלם.
צריך ניסיון בטיפוס?
במסלולים הנפוצים לא צריך ניסיון בטיפוס טכני: זו הליכה ארוכה בשבילים, בגובה רב. מה שכן צריך הוא כושר הליכה טוב, נכונות לכמה ימים של אוהלים ולילה אחד ארוך בדרך לפסגה. מסלולי שירה ואומבווה תובעניים יותר, ומתאימים למי שכבר היה בגובה או צבר ניסיון בטרקים.
מה כלול בטיפוס ומה לא?
כלולים טיפוס פרטי עם מדריך ראשי, עוזרי מדריך, טבח וסבלים; דמי הפארק, הקמפינג או הבקתות, היטל החילוץ והיתרי הצוות; לילה במושי לפני ואחרי עם ארוחת בוקר, איסוף משדה התעופה וההעברות לשערים; פנסיון מלא על ההר, מים מטופלים, אוהל ומזרן; חמצן לחירום, מד חמצן ומעקב בריאות יומי. לא כלולים טיסות, ויזה, ביטוח, טיפים לצוות, ביגוד, נעליים, שק שינה ומקלות הליכה.
מתי העונה הטובה לטפס?
העונות היבשות נוחות יותר: מינואר ועד אמצע מרץ, ומיוני עד אוקטובר. באפריל ובמאי יורדים גשמים כבדים, ובנובמבר יש עונת גשמים קצרה. אפשר לטפס גם בחודשים האלה, עם יותר בוץ ופחות נוף, ובדרך כלל גם פחות מטיילים על השביל.
מה קורה אם מישהו לא מרגיש טוב על ההר?
כל ערב המדריך בודק את הדופק ואת רמת החמצן בדם במד חמצן, ושואל איך אתם מרגישים. אם מופיעים סימנים של מחלת גבהים, הצוות מחליט על ירידה, ויש ציוד חמצן לחירום ועזרה ראשונה. אף אחד לא יכול להבטיח הגעה לפסגה; מה שחשוב הוא לרדת בזמן כשהגוף מבקש.
אפשר לשלב ספארי אחרי הטיפוס?
כן, ורבים עושים זאת. מהמלון במושי עוברים לארושה, ומשם יוצא הספארי בבוקר.
בעמוד קילימנג'רו וספארי יש שילובים לדוגמה ואת סדר הימים.
מטפסים לבד, בלי קבוצה. זה אפשרי?
כן. כל טיפוס שאנחנו מארגנים הוא פרטי: הצוות, האוהלים והקצב שלכם בלבד, גם אם אתם שניים או מטייל אחד. מטייל שעולה לבד ישן באוהל משלו, בתוספת תשלום.
המשך קריאה
קילימנג׳רו וספארי
ספארי בטנזניה
טיול לזנזיבר
