כשהמטוס ירד מעל מי טורקיז, בקושי יכולתי להכיל את ההתרגשות שלי. האי קורון בפיליפינים היה מזמן ברשימת הדליים שלי, ועכשיו, סוף סוף, עמדתי לחוות את היופי עוצר הנשימה שלו ממקור ראשון.

עם הנחיתה קידמה את פניי הרוח הטרופית החמה שהרימה את רוחי מיד. המסע שלי התחיל בקורון טאון, השער לפלאי האי. העיירה עצמה הייתה שילוב מקסים של אירוח פיליפיני ואווירת אי נינוחה. לאחר שהתמקמתי בבית הארחה נעים, יצאתי לחקור את הצד ההיסטורי של קורון.

קורון ספוגה בהיסטוריה, והתחנה הראשונה במסלול שלי הייתה כיכר קורון טאון, שם גיליתי שרידים מהעבר הקולוניאלי הספרדי של האי. כנסיית סן אגוסטין, עם החזית המוזנחת שלה, לחשה סיפורים של מאות שנים עברו. המעיינות החמים של מאקיניט, במרחק נסיעה קצרה משם, הציעו הפוגה מרגיעה והזדמנות לטבול בנפלאות הטבע של האי.

למחרת, יצאתי לסיור בסירה שייקח אותי ליעדים דמויי תכשיטים שמסביב לקורון. ראשון ברשימה היה אגם Kayangan, הידוע במים הצלולים שלו ומוקף בצוקי אבן גיר נישאים. הנוף מנקודת התצפית היה לא פחות ממרהיב, פנורמה של צמחייה עבותה ומים בתוליים שעצרו את נשימתי.

לגונת התאומים הייתה גולת כותרת נוספת, חוויה סוריאליסטית שבה מים חמים וקרים מתכנסים ויוצרים סביבה חלומית. שנורקלינג בגני האלמוגים התוססים של הפארק הימי Siete Pecados היה חגיגה לעיניים, וחשפה עולם תת-ימי שוקק חיים ימיים ססגוניים.

כשהשמש החלה לשקוע, עשיתי את דרכי לאגם ברקודה, מקום ייחודי בו הטמפרטורה עולה משמעותית ככל שצוללים לעומק. התרמוקלינה הסוריאליסטית ותצורות הסלע המתנשאות מתחת למים יצרו אווירה של עולם אחר.

הערבים בקורון היו שילוב מענג של סעודות פירות ים טריים ושוקי לילה תוססים. התפנקתי במעדנים מקומיים כמו קינילאו (סביצ'ה) ודגים בגריל בביסטרו קורון. לטעימה מחיי הלילה של העיירה, הצטרפתי להופעה של ריקודי אש על חוף הים, שבה הפעימות הקצובות והלהבות המתערבלות יצרו מחזה מהפנט.

החופים של קורון, במיוחד האי מלקאפויה ואי הבננה, היו גן עדן מושלם לגלויות. חול עדין ואבקתי פגש בחיקוף עדין של גלים, מזמין אותי להירגע מתחת לעצי הדקל המתנודדים. אבני חן נסתרות אלו היו עדות ליופי הבלתי נגוע של קורון.

מבחינת מקומות לינה, היו מגוון אפשרויות המתאימות לכל תקציב. החל מאירוח ביתי נעים בקורון טאון ועד לבונגלוס מעל המים באיים שמסביב, האפשרויות היו מגוונות כמו הנופים.

קורון, עם ההיסטוריה העשירה שלה, הנופים המדהימים וחיי הלילה התוססים שלה, עלתה על הציפיות שלי. כשנפרדתי מחוף המקלט הטרופי הזה, נשאתי איתי לא רק זיכרונות מפלאי הטבע שלו, אלא גם הערכה עמוקה לרוחם המסבירת פנים של אנשיו. הפיתוי של קורון לא היה רק בחופים הבתוליים ובמי הטורקיז שלו, אלא בתערובת ההרמונית של היסטוריה, תרבות וטבע שהפכו את האי הזה לפנינה אמיתית בלב הפיליפינים.